מודה שיווק נעלים בע"מ נ' קלדרון

החלטה

המבקש, עורך דין במקצועו, ייצג את המשיבה בבית המשפט ובהוצאה לפועל ובהליכים אלו גבה עוד בשנת 2009 (או בסמוך לכך) סך של כ- 170,000 ₪. מני אז, בחלוף למעלה מ- 4 שנים, שומר המבקש את כספה של המשיבה בקופתו, מסרב להעבירו ואפילו מסרב להפקידו בקופת בית המשפט.

בשנים שחלפו מאז נגבו הכספים, ומאז הוגשה תביעה זו ביום 21.11.11, טענה חברה אחרת אותה ייצג המבקש שגם לה חלק ונחלה במחצית הכספים שמחזיק המבקש. לפיכך, טען המבקש שוב ושוב שאין לחייבו להעביר את הכספים עד שיוכרעו טענות החברה האחרת. כך גם בכתב ההגנה בתיק זה.

טענותיה של החברה האחרת התבררו ונדחו בפסק דין מיום 9.9.13 והנה, כשנדמה שסוף סוף הוסר המכשול שמונע העברת הכספים למשיבה, מבקש המבקש להעלות טענת הגנה חדשה אשר תיתן בידיו את האפשרות להוסיף ולהחזיק בכספים. כעת מבקש המבקש לתקן את כתב ההגנה, להוסיף עילת הגנה חדשה של קיזוז, ולטעון במסגרתה שיש לו זכות לקזז את נזקיו בסכום לא קצוב, עקב רשלנות המשיבה ועל כך שלא השכילה ליישב את תביעת החברה האחרת זה כבר.

החלטה זו מתייחסת לפיכך לבקשת המבקש לתיקון כתב ההגנה על דרך של הוספת עילת הקיזוז.

הרקע הרלוונטי לבקשה

בתביעה נשוא החלטה זו עותרת המשיבה, התובעת, לחיוב המבקש בתשלום סך של 182,818 ₪.

בתמצית, לפי הנטען בכתב התביעה, המבקש היה בא כוחה של המשיבה בתביעה שהגישו לבית המשפט המחוזי בתל אביב התובעת וחברה נוספת, פנינת השני בע"מ (להלן: "פנינת השני") נגד ניסים כהן ואח' (ת.א. 1641/04) בטענה לפגיעה בקניין רוחני. התביעה התקבלה בפסק דין מיום 10.6.08 והנתבעים חויבו בתשלום כספים. בעקבות פסק הדין, ניהל המבקש (בכובעו כב"כ המשיבה) הליכי גבייה כנגד הנתבעים ובמסגרתם עלה בידיו כבר בסוף 2009 לגבות כספים בהיקף של 169,440 ₪. המבקש מסרב להעביר למשיבה, מרשתו באותה תביעה, את הכספים אותם גבה ולפיכך עותרת המשיבה לצו המחייב אותו להעביר לה את הכספים.

בכתב ההגנה אשר הוגש עוד ביום 1.3.12, מאשר המבקש כי ייצג את המשיבה בתביעה אשר התבררה בת.א. 1641/04 ואף כי בעקבות פסק הדין עלה בידיו לגבות כספים בהם הוא מחזיק. עם זאת, טען המבקש שאין בסיס לתביעה.

הסתבר, כי בעקבות מתן פסק הדין בת.א. 1641/04 פנתה פנינת השני למבקש ודרשה ממנו לקבל את מחצית הכספים אותם גבה. לטענת פנינת השני, בהיותה תובעת נוספת בת.א. 1641/04 ועל יסוד הבטחות שקבלה - היא זכאית למחצית מכספים אלו. דרישתה של פנינת השני נדחתה והיא הגישה בגין זאת תביעה נפרדת נגד המבקש ונגד המשיבה ואילו המשיבה מצידה הגישה הודעת צד ג' נגד המבקש (תיק מספר 24578-11-09; להלן: "תביעת פנינת השני").

טען לפיכך המבקש בכתב ההגנה כי לא הייתה כל הצדקה להגשת תביעה זו, שכן הוא איננו מתנגד כלל להעברת הכספים למשיבה ובלבד שהדבר ייעשה לאחר מתן פסק הדין בתביעת פנינת השני ובכפוף להכרעה באותו פסק דין.

עם העברת בירור התביעה למותב זה, בהחלטה מיום 1.5.12, הוצע לצדדים להסכים להפקדת הכספים בהם מחזיק המבקש בקופת בית המשפט, ולעיכוב ההליכים עד להכרעה בתביעת פנינת השני. בהודעה מיום 28.5.12 הודיע המבקש שהוא איננו מקבל את ההצעה. בעקבות הודעה זו ניתנה ביום 28.5.12 החלטה לפיה ההליכים בתביעה זו יעוכבו עד שיינתן פסק דין בתביעת פנינת השני.

ביום 9.9.13 ניתן פסק דין בתביעת פנינת השני, ובמסגרתו נדחתה תביעת פנינת השני. לפיכך, בהחלטה מיום 10.9.13, התבקשו הצדדים למסור את עמדתם ביחס להמשך ההתדיינות. בתגובה מיום 10.11.13, הודיע המבקש כי הדיון בתביעת פנינת השני טרם הסתיים שכן הוא הגיש בקשה לתיקון פסק הדין, ובכל מקרה יש לסלק תביעה זו על הסף. המשיבה מצידה, הגישה בקשה למתן פסק דין וטענה שיש לקבל את התביעה שכן למבקש אין עוד כל טענת הגנה.

ביום 10.12.13 התקיים דיון ובמהלכו הביע המבקש את רצונו לתקן את כתב ההגנה. למבקש ניתנה ארכה להגשת בקשה מתאימה, ביום 31.12.13 הוגשה הבקשה ואליה מתייחסת החלטה זו. יצוין, כי בהחלטה בדיון ביום 10.12.13 הובהר כי עודנה תלויה ועומדת בקשת המשיבה למתן פסק דין ובקשה זו תוכרע בכפוף להחלטה בדבר תיקון כתב ההגנה. עוד יצוין כי לפי תגובת המשיבה מסתבר שביום 17.12.13 הוכרעה גם בקשת המבקש לתיקון טעות סופר בפסק הדין, החלטה שבמסגרתה נדחתה ההודעה לצד ג' שהגישה המשיבה והיא חויבה בהוצאות המבקש בסך של 12,500 ₪, אך נדחתה בקשת המבקש להשית על המשיבה הוצאות נוספות.

טענות הצדדים

המבקש עותר לתיקון כתב ההגנה מטעם אחד ויחיד – הוספת טענת קיזוז.

לטענת המבקש, מרגע שהודיעה פנינת השני שהיא דורשת לקבל מחצית מהסכומים שגבה המבקש היה על המשיבה להגיע להסדר עם פנית השני ובאופן שימנע מהמבקש את הצורך ליטול חלק בסכסוך. המשיבה, כך טוען המבקש, לא עשתה כן, לא הגיעה להסדר מול פנינת השני, וכך גרמה למבקש להיות מעורב בעל כורחו ב- 4 הליכים משפטיים. בפועל ובסופו של יום, טוען המבקש, נדחתה תביעתה של פנינת השני, ברם לו פעלה המשיבה בזהירות ולו הגישה בעצמה המרצת פתיחה להצהרה שאין זכויות בכספים לפנינת השני – כי אז הייתה נחסכת מהמבקש ההתדיינות בשלל ההליכים.

המבקש אומד את הזמן שהשקיע בהליכים השונים ב- 220 שעות אשר שוות ערך ל- 220,000 ₪; המבקש אומד את השקעת עורך דין ממשרדו בטיפול בתביעות ברבע מכלל עלות שכרו בסך של 49,500 ₪; ובסך הכל טוען שנזקיו עולים על סכום התביעה כך שזה, כולו, מקוזז כנגד נזקי המבקש.

את עיתוי הגשת הבקשה מסביר המבקש בהמתנה לסיום ההליכים בתביעת פנינת השני.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענת המשיבה, המבקש מושתק מהעלאת טענות כאלו נוכח פסק הדין בתביעת פנינת השני; המבקש השתהה בהגשת הבקשה; המבקש לא שלח הודעת קיזוז; וכלל לא מדובר בהודעת קיזוז.